סיכומים בתנ"ך (איוב פרק ב׳)

arrow&v

הַנִּסָּיוֹן וְהָאָסוֹן – שְׁלַב שֵׁנִי (פְּסוּקִים א-י)
בַּפֶּרֶק הַקּוֹדֵם נִסָּה הָאֵל אֶת אִיּוֹב. בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מֵתוּ וְכָל רְכוּשׁוֹ אָבַד. וּ"בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב, ו לֹא נ תֵּן ת פֵּלָה
לֵאלֹהִים (= לֹא הֵטִיחַ דִּבְרֵי עֶלְבּוֹן אוֹ הָאַשְׁמָה)" (פֶּרֶק א, פָּסוּק כב). אֲבָל הַשָּׂטָן אֵינוֹ מַרְפֶּה. וּכְשֶׁהָאל מַפְנָה אֶת
תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ לְכָךְ שֶׁהוּא הִפְסִיד בְּהִתְעָרְבוּת, הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַסּוֹת אֶת אִיּוֹב בַּשֵּׁנִית, הַפַּעַם בִּפְגִיעָה בְּגוּפוֹ "ש לַח נ א
י ד ךְ ו גַּע אֶל עַצְמוֹ ו אַל בְּשָׂרוֹ, אִם לֹא אֶל פנ יַךְ י בַּר כָּךְ (= יְקַלֵּל אוֹתְךָ)". הָאֵל מֵאֲשֶׁר וְאִיּוֹב מֻכֶּה "בשׁ חֵן ר ע מ כַּף ר גָּלוּ
ו עַד קַד קַדּוּ". אִשְׁתּוֹ מִתְמַלֶּלֶת אֶת הַיֵּאוּשׁ וְהָאֶפְשָׁרוּת לְקַלֵּל וְלָצֵאת מֵהַמִּשְׂחָק, וְהִיא אוֹמֶרֶת לְאִיּוֹב "ע ד ךְ מַחַז יק
בַּת מַתָּךְ? בַּר ךְ אֱלֹהִים ו מֵת!". אָבֵל אִיּוֹב לֹא נִשְׁבַּר.
הָרָעִים (פְּסוּקִים יא-יג)

"ו יֵשׁ מ עו ש לְשֵׁת ר עַי אִיּוֹב, אֶת כָּל הַר עה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו... ו יֹעֲדוּ י חַדּוּ לָבוֹא לָנוּד לוֹ ולנ חָמוֹ" אֲבָל לְמַרְאֶה אִיּוֹב
וְסָבְלוּ הֵם נוֹתָרִים לְלֹא מִלִּים "ו יֵשׁ בּוֹ אִתּוֹ לְאָר ץ ש בְּעֵת י מ יָם ו ש בְּעֵת לֵילוֹת, ו אֵין דָּבָר אֵלָיו דָּבָר, כִּי ר אוֹ כִּי גָּדַל
הַכְּאֵב מ א ד".

© 2020 כל הזכויות שמורות לבית המראות.

נתקלתם/ן בתוכן פוגעני?

דווחו לנו

נתקלתם/ן בתקלה?

דווחו לנו