הסיבה שבגלל המשפט "מחשבה יוצרת מציאות" נכון חלקית – (Be-Do-Have)

arrow&v

Be – תְּפִיסָה
זֶה הַשָּׁלָב בַּמּוֹדֵל שֶׁמַּסְבִּיר לְמַעֲשֶׂה אֶת כָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה לָנוּ בָּרֹאשׁ: תְּפִיסָה, מַחְשָׁבָה, רַעֲיוֹן, גִּישָׁה, אִידְיוֹלוֹגְיָה וְכוּ'.

הַכֹּל מַתְחִיל וְנִגְמַר בַּמַּחְשָׁבָה שֶׁלָּנוּ. נָכוֹן, אֵין לָנוּ הַשְׁפָּעָה אוֹ שְׁלִיטָה מְלֵאָה עַל כָּל הַמְּצִיאוּת שֶׁבָּהּ אָנוּ חַיִּים, אַךְ יֵשׁ לָנוּ הַשְׁפָּעָה עַל אֵיךְ אָנוּ "רוֹאִים"/"מְקַבְּלִים" וּמְפָרְשִׁים אֶת הַמְּצִיאוּת. חָשׁוּב מִזֶּה יֵשׁ לָנוּ הַשְׁפָּעָה עַל הַחְלָטוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְעַצְמֵנוּ – אֵיפֹה נִרְצֶה לָגוּר, מָה הָעֲרָכִים שֶׁעַל פִּיהֶם אָנוּ חַיִּים, עִם מִי אָנוּ רוֹצִים לַחֲלֹק אֶת חַיֵּינוּ וְעוֹד אַלְפֵי הַחְלָטוֹת חֲשׁוּבוֹת.

הַתְּפִיסָה שֶׁלָּנוּ קוֹבַעַת אֶת מַסְלוּל חַיֵּינוּ, כֻּלָּנוּ נִתְקָלִים פְּעָמִים רַבּוֹת בַּאֲנָשִׁים שֶׁ"נְתוּנֵי הַחַיִּים" שֶׁלָּהֶם הָיוּ דּוֹמִים, וּבְכָל זֹאת, הָאֶחָד מַגִּיעַ לְתוֹצָאָה מְסֻיֶּמֶת וְהַשֵּׁנִי לְתוֹצָאָה אַחֶרֶת.

הַמָּקוֹם הֶחָזָק בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתָּן לִבְחֹן אֶת הָעָצְמָה הָאַדִּירָה שֶׁל שָׁלָב זֶה בַּמּוֹדֵל הִיא לְצַעֲרִי בְּמִקְרֵי הַקִּיצוֹן (הַחִיּוּבִיִּים וְהַשְּׁלִילִיִּים), לְמָשָׁל כְּשִׁנְעָר חַי בִּשְׁכוּנַת עֹנִי, הַתְּפִיסָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת "אֲנִי מְסַכֵּן" אוֹ שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת "אֲנִי אַצְלִיחַ".

מִכָּאן לַשָּׁלָב הַבָּא בַּמּוֹדֵל שֶׁמִּתְעַלֶּה עַל הַמִּשְׁפָּט "מַחְשָׁבָה יוֹצֶרֶת מְצִיאוּת"... 

Do – הִתְנַהֲגוּת
זֶה הַשָּׁלָב בַּמּוֹדֵל שֶׁמַּסְבִּיר מָה הַחֲשִׁיבוּת הַמַּעֲשִׂית שֶׁל הַשָּׁלָב הַקּוֹדֵם בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ: הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ, הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים שֶׁלָּנוּ.

מָה שֶׁמּוֹבִיל אוֹתָנוּ לְתוֹצְאוֹת חַיֵּינוּ זוֹ לֹא הַתְּפִיסָה אִם כִּי הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּנוּ. הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ וְהַגִּישָׁה שֶׁאָנוּ "מַקְרִינִים" כְּלַפֵּי הַסְּבִיבָה מֻשְׁפָּעִים בְּאֹפֶן יָשִׁיר מֵהַתְּפִיסָה שֶׁלָּנוּ. לָכֵן כְּמוֹ בְּשַׁרְשֶׁרֶת אִם נַחֲשֹׁב דָּבָר מְסֻיָּם, סָבִיר שֶׁהוּא יוֹבִיל אוֹתָנוּ לְהִתְנַהֵג בְּהֶתְאֵם. אִם נַחֲשֹׁב שֶׁמְּקוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ הוּא מָקוֹם שֶׁכֵּיף לָנוּ לְהַגִּיעַ אֵלָיו, אֲזַי אֲנַחְנוּ נִכָּנֵס מְחַיְּכִים לִמְקוֹם הָעֲבוֹדָה וְסָבִיר שֶׁהִגִּישָׁה חֲזָרָה אֵלֵינוּ תִּהְיֶה חִיּוּבִית בְּהֶתְאֵם.

אֲנִי יוֹדֵעַ מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים עַכְשָׁו.(. גַּם קְצָת מְנַחֵשׁ).. – אִם אֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי אָז לָמָּה שֶׁאֲנִי אֶחֱשֹׁב עָלֶיהָ דְּבָרִים טוֹבִים, הֲרֵי זֶה שִׁקְרִי. אָז הָרַעְיוֹן הוּא לֹא לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶר, אֶלָּא לְהַצְלִיחַ לְהוֹצִיא לִימוֹנָדָה מִכָּל לִימוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּחַיִּים, גַּם אִם הוּא קְצָת חָמוּץ. כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי בַּשָּׁלָב הַקּוֹדֵם, לֹא תָּמִיד יֵשׁ לָנוּ שְׁלִיטָה מְלֵאָה עַל הַמְּצִיאוּת, אַךְ יֵשׁ לָנוּ שְׁלִיטָה מְלֵאָה עַל אֵיךְ אָנוּ תּוֹפְסִים אוֹתוֹ. אִם רוֹצִים לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁהָאֹשֶׁר מַתְחִיל מִבִּפְנִים. לָכֵן אָנוּ יְכוֹלִים לִשְׁלֹט עַל מָה שֶׁקּוֹרֶה בְּתוֹכֵנוּ, כָּךְ נוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלָּנוּ, מִכָּאן לְהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ וּלְבַסּוֹף לַמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ... שֶׁזֶּה בְּדִיּוּק הַשָּׁלָב הַבָּא בַּמּוֹדֵ ל.

Have – תּוֹצָאוֹת
הַשָּׁלָב הַזֶּה בַּמּוֹדֵל נוֹגֵעַ בַּמְּצִיאוּת הַמּוּחָשִׁית וְהַיּוֹמְיוֹמִית שֶׁלָּנוּ: הַתּוֹצָאוֹת שֶׁל הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ, הַתּוֹצָרִים שֶׁל הַהַחְלָטוֹת שֶׁלָּנוּ.

הַמִּשְׁפָּט "כָּל אֶחָד אוּכַל אֶת הַדַּיְסָה שֶׁהוּא מְבַשֵּׁל" בְּדִיּוּק מַמְחִישׁ אֶת שָׁלָב זֶה בַּמּוֹדֵל. אֲנָשִׁים "קוֹרְבָנִיִּ(ים" אָכְלוּ לִי/שָׁת)וּ לִי תָּמִיד יַגִּידוּ שֶׁאֲחֵרִים בְּשֶׁלּוֹ לָהֶם אֶת הַדַּיְסָה וְיַאֲשִׁימוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם. אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹקְחִים אַחְרָיוּת עַל הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם יִשְׁתַּדְּלוּ לְהָבִין מָה בַּשְּׁלַבִּים הַקּוֹדְמִים הָיָה שָׁגוּי, יְנַסּוּ לְשַׁנּוֹת אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁהַדַּיְסָה תִּהְיֶה טְעִימָה יוֹתֵר.

© 2020 כל הזכויות שמורות לבית המראות.

נתקלתם/ן בתוכן פוגעני?

דווחו לנו

נתקלתם/ן בתקלה?

דווחו לנו