שמואל ב' פרק א' פסוקים 17-27 (קינת דוד)

פְּסוּקִים 17-27 קִינַת דָּוִד.
קִינַת דָּוִד מִמִּסְגֶּרֶת אֶת הַכְּאֵב הַלְּאֻמִּי וְהַכְּאֵב הַפְּרָטִי בְּשִׁיר אֶחָד.
מַבְחִינָה לְאֻמִּית, מְתָאֶרֶת הַקִּינָה אֶת גְּבוּרָתָם שֶׁל הַנּוֹפְלִים, מַבִּיעָה אֶת הַצַּעַר עַל שִׂמְחָתָם הַצְּפוּיָה שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים הָאוֹיְבִים, וְאֶת הַכְּאֵב שֶׁל הֶעָם עַל הָאָבְדָן הַכָּפוּל "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ" (פָּסוּק 23).
מַבְחִינָה אִישִׁית, מִלּוֹתָיו שֶׁל דָּוִד עַל רָעָהוּ יוֹנָתָן מְהַדְהֲדוֹת עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (פָּסוּק 26).
אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים? זוֹ הַשְּׁאֵלָה הַחוֹזֶרֶת, וּבְעֶצֶם הַפִּזְמוֹן שֶׁל הַקִּינָה. מָה הִיא אוֹמֶרֶת: כְּאֵב? תְּמִיהָה? הָאַשְׁמָה? כָּל טוֹן שֶׁתִּבְחֲרוּ לִקְרֹא אוֹתָהּ, יַשְׁפִּיעַ עַל הֲבָנַתְכֶם אֶת הַקִּינָה כֻּלָּהּ.