הַסְּנָאִי וַחֲבֵרוֹ/ לאה גולדברג

הַסְּנָאִי וַחֲבֵרוֹ/ לֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג

 

בְּלִבּוֹ שֶׁל אֲגַם

יֵשׁ חָרְשָׁה עַל הָאִי,

בְּשִׁלְהֵי הַחְרָשָׁה

מִתְגּוֹרֵר לוֹ סְנָאִי ,

 

וְהַמַּיִם זַכִּים

גַּם צְלוּלִים מוּל הָאִי,

וְרוֹאֶה הַסְּנָאִי

אֶת עַצְמוֹ כְּבִרְאִי.

 

מִתְפַּלֵּא הַסְּנָאִי

עַל דְּמוּתוֹ וְאוֹמֵר:

"שָׁם בְּמַיִם, בְּמַיִם

מָצָאתִי חָבֵר!

 

מָה נֶחְמָד חֲבֵרִי.

מָה חָבִיב וְנִלְבַּב!

מָה יָפֶה הַזָּנָב!

אֵיךְ זָקַף אֶת אָזְנָיו!

 

חִישׁ אֲקַפֵּץ עַל הָעֵץ

אֶעֱלֶה עַל הַבַּד,

וְאָבִיא מַתָּנָה

לְחָבֵר הַנֶּחְמָד".

 

כָּךְ אָמַר גַּם עָשָׂה

חִישׁ קָפַץ וְקָטַף

לוֹ אֱגוֹז עֲגַלְגַּל,

קָשֶׁה-קְלָפָהּ, זְהַבְהַב. וְחָזַר אֶל הַחוֹף

אֶל חוֹפוֹ שֶׁל הָאִי

וְהִשְׁלִיךְ הָאֱגוֹז

לְחָבֵר שֶׁבִּרְאִי.

 

אָז הַמַּיִם גֵּאוֹ

עֲגֻלִּים- עֲגֻלִּים,

וְאָבַד הֶחָבֵר

הַנֶּחְמָד בְּגַלִּים.

 

הִתְעַצֵּב הַסְּנָאִי,

נִתְבַּהֵל הַסְּנָאִי,

"שׁוּב אֲנִי לְבַדִּי

בְּלִי חָבֵר עַל הָאִי.

 

הָאָמְנָם הוּא כּוֹעֵס,

כִּי בָּרַח אַף לֹא שָׁב

חַבְרֵי הַנֶּחְמָד,

יְדִידֵי יָפֶה-זָנָב?"

 

אַךְ הָעֵץ הַגָּדוֹל

מְלַחֵשׁ וְאוֹמֵר:

"עוֹד יִשָּׁקֵט הָאֲגַם,

עוֹד יָשׁוּב הֶחָבֵר".

 

מִתּוֹךְ: מָה עוֹשׂוֹת הָאֵלוֹת (1957) 1998, סִפְרִיַּת פּוֹעֲלִים, עמ' 17.

 

© 2020 כל הזכויות שמורות לבית המראות.

נתקלתם/ן בתוכן פוגעני?

דווחו לנו

נתקלתם/ן בתקלה?

דווחו לנו