איוב פרק א'.


פְּסוּקִים 1-5 הַקְדָּמָה עַל אִיּוֹב.
סֵפֶר אִיּוֹב נִפְתָּח עִם אֶקְסְפּוֹזִיצְיָה הַמַּצִּיגָה אֶת סִפּוּר הַמִּסְגֶּרֶת שֶׁל הַסֵּפֶר. בְּפֶרֶק א' פְּתִיחַת הַסֵּפֶר מֻצָּג אִיּוֹב כ: תָּם, יָשָׁר, יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. הוּא נִתְבָּרֵךְ בְּשִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת, מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי טוֹב (מְצֻיָּן בְּמִסְפָּרִים טִיפּוֹלוֹגִיִּים) וּמַעֲמָדוֹ הַחֶבְרָתִי גָּבוֹהַּ וּמְכֻבָּד.
צַדִּיקוּתוֹ שֶׁל אִיּוֹב מֻדְגֶּשֶׁת בִּכְדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא לֹא חָטָא אֶלָּא מֻעֲמָד בְּנִסָּיוֹן. בִּפְתִיחָה מְתֹאָרִים גַּם הַמִּשְׁתִּים שֶׁעוֹרְכִים בָּנָיו וּכְהַדְגָּמָה נוֹסֶפֶת לְצַדִּיקוּתוֹ שֶׁל אִיּוֹב מֻזְכָּר כִּי לְאַחַר כָּל מִשְׁתַּנָּה הוּא מַעֲלֶה עוֹלוֹת כְּמִסְפַּר הַבָּנִים מֵחֲשָׁשׁ שֶׁאוּלַי בְּמִקְרֵה חֶטְאוֹ.
פְּסוּקִים 6-12 הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין ה' לַשָּׂטָן.
בְּקֶטַע זֶה מְדֻמֶּה ה' לְמֶלֶךְ בַּחֲצֵרוֹ עִם כָּל פָּמַלְיָתוֹ "בְּנֵי הָאֱלֹהִים" נֶאֱסָפִים סְבִיבוֹ וּבְנֵיהֶם הַשָּׂטָן.
אֱלֹהִים מִתְפָּאֵר בִּפְנֵי הַשָּׂטָן עַל צַדִּיקוּתוֹ שֶׁל אִיּוֹב אַךְ טַעֲנַת הַשָּׂטָן הִיא שֶׁאִיּוֹב יָרֵא ה' רַק בְּשֶׁל הַגְּמוּל שֶׁנִּתַּן לוֹ "הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?" וְטוֹעֵן כִּי אִם ה' יִפְגַּע בְּאִיּוֹב הֲרֵי שֶׁזֶּה יְקַלֵּל אוֹתוֹ. ה' מַאֲמִין בְּצַדִּיקוּתוֹ שֶׁל אִיּוֹב וְעַל כֵּן מַסְכִּים שֶׁהַשָּׂטָן יַעֲמִיד אוֹתוֹ בְּנִסָּיוֹן: הוּא מְאַפְשֵׁר לַשָּׂטָן לִפְגֹּעַ בְּכָל מָה שֶׁיֵּשׁ לְאִיּוֹב, אֲבָל לֹא בְּאִיּוֹב עַצְמוֹ.
פְּסוּקִים 13-19 תֵּאוּר הָאֲסוֹנוֹת שֶׁנָּפְלוּ עַל אִיּוֹב.
הָאֲסוֹנוֹת נוֹחֲתִים עַל אִיּוֹב בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי וְהֵם:
-כְּנֻפְיַת שׁוֹדְדִים מֵאַנְשֵׁי שְׁבָא גָּנְבָה אֶת הַבַּקָּר וְהָאֲתוֹנוֹת וְרָצְחָה אֶת פּוֹעֲלָיו (הַנְּעָרִים).
–"אֵשׁ אֱלֹהִים" (אוּלַי בָּרָק) נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׂרְפָה אֶת צֹאנוֹ שֶׁל אִיּוֹב וְאֶת הָרוֹעִים.
-כְּנֻפְיַת שׁוֹדְדִים מֵאַנְשֵׁי הַכַּשְׂדִים גָּנְבָה אֶת הַגְּמַלִּים וְרָצְחָה אֶת הַשּׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם.
–"רוּחַ גְּדוֹלָה" הַכִּתָּה בְּבֵית בְּנוֹ יָשְׁבוּ יַלְדֵי אִיּוֹב, וְזֶה קָרַס וְהָרַג אוֹתָם.
הַמַּכּוֹת בָּאוֹת בַּמִּבְנֶה שְׁלוֹשָׁה וְאַרְבָּעָה- שָׁלוֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת שְׁוַת בְּחֻמְרָתָן וְהָרְבִיעִית הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר. כְּמוֹ כֵן הֵן מוּבָאוֹת בְּסֵדֶר כיאסטי לְהַצָּגָתָן בִּתְחִלַּת הַפֶּרֶק (אָז הֻצְּגוּ הַיְּלָדִים, לְאַחַר מִכֵּן הַגְּמַלִּים, הַצֹּאן וְאָז הַבַּקָּר וְהָאֲתוֹנוֹת).
הַמַּכּוֹת מַגִּיעוֹת לְסֵרוּגִין פַּעַם מִיְּדֵי אָדָם וּפַעַם מִיְּדֵי שָׁמַיִם – בִּכְדִי לְהַרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ יָד מְכַוֶּנֶת.
הַמַּכּוֹת מַגִּיעוֹת בְּרֶצֶף וּלְלֹא הַפְסָקָה בְּנֵיהֶן ("עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא"), וּמִכָּל אֵרוּעַ נִצַּל רַק בֶּן-אָדָם אֶחָד ("וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ") מָה שֶׁמַּרְאֶה כִּי הַמַּכָּה הִיא שְׁלֵמָה וּבְכַוָּנָה מֻשְׁאָר אָדָם אֶחָד כְּדֵי שֶׁיְּסַפֵּר לְאִיּוֹב – אֵלּוּ הֵם בִּטּוּיִים מַנְחִים.
מִלָּה מִנְחָה: נ-פ-ל – מֵעִיד עַל פִּתְאוֹמִיּוֹת הַמַּכּוֹת אַךְ גַּם מוֹבִיל אֶת הַקּוֹרֵא לְרַעְיוֹן שֶׁאִיּוֹב לֹא נָפַל בֶּאֱמוּנָתוֹ.
פְּסוּקִים 20-22 תְּגוּבַת אִיּוֹב לְמַכּוֹת.
אִיּוֹב נוֹהֵג מִנְהֲגֵי אֲבֵלוּת וּמַצְדִּיק אֶת הַדִּין בְּאָמְרוֹ "עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה, ה' נָתַן וַה' לָקָח" מִכָּאן מִשְׁתַּמֵּעַ שֶׁהוּא מֵבִין כִּי מַכּוֹתָיו אֵינָן מִקְרִיּוֹת, אַךְ הוּא אֵינוֹ מְקַטְרֵג אֶלָּא טוֹעֵן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הוּא מַתְּנַת ה' וַה' יָכוֹל לָקַחַת אוֹתָם מִמֶּנּוּ. יְתֵרָה מִכָּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת ה', וּמְצֻיָּן כִּי כְּפִי שֶׁצָּפָה ה', אִיּוֹב אָכֵן עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן.

© 2020 כל הזכויות שמורות לבית המראות.

נתקלתם/ן בתוכן פוגעני?

דווחו לנו

נתקלתם/ן בתקלה?

דווחו לנו